הסגר קצת מתחיל להשתחרר סוף סוף, אבל יש עולמות שלמים שבהם אנשים ממשיכים להתאמן בתנאי סגר קיצוניים, יום יום.
בפוסט האחרון חקרנו קצת איך חיילים בצוללות מלחמה בצי האמריקאי מתאמנים בזמן השהות הארוכה מתחת למיים.
ההתמודדות של החבר’ה האלו היתה בעיקר עם צפיפות, חוסר נוחות מתמשך, ניתוק מהעולם החיצון לחץ וחרדה הנגרמים משהייה ממושכת בקופסת ברזל בעומק הים.
הפעם אנחנו הולכים רחוק, הרבה יותר רחוק.
אל מקום שבו כוחות ואלמנטים כמו כוח הכבידה וחמצן כמעט ולא קיימים.
מקום בו אנשים מרחפים מחדר לחדר, ישנים קשורים בעמידה ב”תאי שינה” וחוץ ממשימות מחקר ותחזוקה גם אין להם הרבה לאן ללכת. לכן הם כמעט שלא נדרשים להשתמש בשרירים שלהם ביומיום.
אז איך האסטרונאוטים שחיים בחלל חודשים ארוכים מתמודדים עם יום יום מטורף שכזה?
נתחיל בזה שהאוויר והמים שהאסטרונאוטים נושמים ושותים מגיעים ממערכות סינון ומיחזור. שחסרים הרבה מינרלים חיוניים, גם האוכל שמגיע בחבילות וואקום משומרות – לא טרי ולא מספיק מגוון. עוד אלמנט בעל השפעה גדולה על האסטרונאוטים בחלל הוא החשיפה לקרינה. קרני השמש המגיעות לכדור הארץ עוברות דרך האטמוספירה שמסננת ומחלישה את קרינת השמש. בחלל הקרינה חזקה פי כמה והיא יכולה להשפיע על המצב הבריאותי של האסטרונאוטים.
נוסיף לזה את הלחץ והחרדה שמלוות משימה יוצאת דופן כחקר החלל
את השהיה הצפופה של כמה אנשי צוות בודדים ביחד לתקופה ממושכת
ואת הריחוק והניתוק האינסופים שאין דומה להם בשום מקום אחר, לא רק מהמשפחה או מהבית אלא מכדור הארץ והאנושות כולה.
(נסו לדמיין לרגע איך זה להביט על כדור הארץ… מבחוץ)
וקיבלנו תנאי סגר מאתגרים מאוד,שהם בעלי פוטנציאל גבוה לניוון ופגיעה בגוף ובנפש של האסטרונאוטים.
אז מה עושים?
ספורט!
כדי למנוע התנוונות עצמות ושרירים אסטרונאוטים מתאמנים 2.5 שעות ביום, שישה ימים בשבוע.
אבל איך עושים ספורט במקום בו משקולות יכולות פשוט לרחף סביבנו
שריצה לא באמת אפשרית בו, ושכיבת שמיכה מסתיימת בריחוף ארוך ואיטי לצד השני של החדר
נאס”א כמו נאס”א מתמודדים עם שלל הבעיות האלו בעזרת פיתוחים טכנולוגים.
אספתי לכם כאן כמה דוגמאות מעניינות
(גם אם אין לכם ראש לראות הכל אתם חייבים לקפוץ לדקה 3:10 ולראות מה קורה עם הזיעה בזמן האימון ומה הקשר שלה לקפה שאחריו)
